<h1>ארחות חיים דין האיברים שאין השחיטה מתירתן סימן א'</h1>
<h2>דף סח.</h2>
כל עובר שהוציא ראשו והחזירו הרי הוא כילוד וצריך שחיטה שאין שחיטת אמו מטהרתו. אם לא כלו לו חדשיו אין השחיטה מועלת לו. כתב הרשב"א (תורת הבית הקצר בית ב' שער ג' בתחלתו) ז"ל דבר [זה] שאמרנו אם החזיר האבר קודם שחיטה שמקום החתך מותר אפילו יצא רובו של אבר ולא נשאר בפנים אלא המיעוט. ואין מטילין בכיוצא בזה המיעוט שבפנים אחר הרוב בד"א בשלא יצא רובו של עובר [אבל יצא רובו של עובר] הרי זה כילוד ואפילו המיעוט הנשאר בפנים אינו ניתר בשחיטת האם יצא חציו ברוב אבר כגון [שיצא רוב ידו. וכשאתה משער מה] שיצא אינו רוב העובר ואלו תטיל מיעוט היד [הנשאר] בפנים אחר רוב היד שיצא. יצטרף המיעוט עם רוב היד ואתה רואה כאלו הוציא כל ידו נמצא שיצא רוב העובר. הרי כלו אסור. מטילין אנו מעוט מיעוט האבר אחר רוב. יצא רובו במיעוט אבר (אחד) [אסור] ואין אומר נטיל מיעוט אבר זה שיצא אחר רוב האבר שבפנים אלא מטילין אותו אחרי רוב העובר שיצא ואסור. הוציא ידו והחזירה. ועוד הוציא ידו השניה והחזירה. וכן רגלו והחזירה עד שהשלים לרובו יראה לי מה שנשאר בפנים שלא יצא מותר אע"פ שיצא רובו כיון שהחזיר כל אבר ואבר. ולא נמצא רובו לחוץ ביחד הרי אנו רואין אותו כאלו לא נולד רובו. בד"א שלא לאסור את המיעוט הנשאר בפנים מחמת אותו רוב שיצא בסירוגין. אבל מה שיצא הרי זה אסור. בד"א בשהוציא והחזיר אבל אם היה חותך מה שיצא לחוץ והשלים לרובו בין כל החתכים הרי המיעוט הנשאר בפנים אסור אע"פ שלא יצא רובו בבת אחת. דברים אלו שאמרנו בבן שמונה בין חי בין מת לפי שאין במינו שחיטה הואיל ויצא אינו ניתר בשחיטת האם וכן הדין בבן תשעה מת אבל בבן תשעה חי כל שיצא ממנו רוב אינו ניתר בשחיטת האם שהרי הוא כילוד וניתר בשחיטת עצמו אבל הוציא מיעוטו מה שיצא אסור כטרפה והשאר מותר בשחיטת האם עכ"ל.
המושיט ידו למעי הבהמה וחתך מאחד מאבריה הפנימיים והניחן בתוכה ואח"כ שחטה אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי. אבל אם חתך מן העובר שבתוכה ולא הוציאו ואח"כ שחטה חתיכות העובר או איבריו מותרין. ועובר שהוציא את ידו (ואת) [או] רגלו אותו אבר אסור לעולם ואין שחיטת אמו מכשירתו ואפילו החזיר אבר למעי אמו ואם נולד אותו עובר וחיה כמה שנים אותו אבר אסור לעולם משום טרפה. ואין שחיטת אמו מכשירתו פי' אסור משום דכתיב (שמות כ"ב ל') ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ודרשו שכל שיצא חוץ למחיצתו קרי ליה בשדה כמו שהשדה חוץ (לעיר) [לחומת העיר] יש חולקין על הר"ם במז"ל ואומרים שאם נולד קודם שנשחטה אמו שנמצא שהוא טעון שחיטה בשביל עצמו שחיטת עצמו מהנהו להתירו הכל אפילו אותו האבר. הוציא מקצת האבר ונשאר מקצתו בפנים היוצא אסור ושבפנים מותר. ואם לא החזירו וחתכו אפילו לאחר שחיטה מקום החתך אסור. וצריך לחתוך מהנשאר מקום החתך. אבל אם החזירו אין צריך לחתוך [רק] היוצא לחוץ בלבד שמקום החתך מותר אחר שחיטה. ואם חתך האבר היוצא לחוץ והוא בחוץ קודם השחיטה ואכלו לוקה עליו משום אבר מן החי. אבל אם חתכו אחר שחיטה אינו לוקה עליו ואפילו מת העובר קודם שחיטה. אם מתה הבהמה ואח"כ חתכו האוכלו לוקה משום אבר מן החי.
<h2>דף סט.</h2>
נולד העובר שהוציא אחד מאבריו והרי היא נקבה החלב שלה אסור כחלב הטרפה שנתערב בחלב הטהורה שהרי החלב מכלל האיברים כלן.
<h2>דף עג:</h2>
בשר המדולדל בבהמה ואבר המדולדל בה ואינו יכול לחיות אע"פ שלא פירש אלא אחר שנשחטה אסור ואין לוקין עליו. ואם מתה הבהמה רואין אותה כאלו נפל מחיים ולוקין עליו משום אבר מן החי. ואם יכול לחזור ולחיות ושחט הבהמה מותר.
<h2>דף עד.</h2>
השוחט בהמה מעוברת ומצא בה שליל בין חי בין מת מותר באכילה. ואפילו השליא. ואם יצאה השליא מקצתה קודם שחיטה וקשורה בולד מה שיצא ממנה אסור והשאר מותר ואם אינה קשורה בולד כולה אסורה שמא [שליא זו שיצאה מקצתה) הלך לו ולד שהיה בה וולד זה שבבטן הלכה שליא שלו.
<h2>דף עו:</h2>
עצם הנשבר והיה הבשר או העור חופה רוב עביו של נשבר (או רוב) [ורוב] הקפו מותר. ואם יצא העצם לחוץ אסור. וכשישחוט הבהמה או העוף יחתוך מקום השבר וישליכנו והשאר מותר. הבשר שעל השבר שהיה לקוי כגון שהיה מרוצץ או נתאכל או שהיה מתלקט ממקומות הרבה או שנקב נקבים או נקדר כמין טבעת או שנגרד למעלה עד שלא נשאר על העצם אלא כקליפה או שנתאכל [הבשר מלמטה] מעל העצם עד שנמצא שאינו נגע [הבשר החופה] בעצם כל אלו מורין לאיסור והאוכל מכל אלו מכין אותו מכת מרדות.
<h2>דף צג.</h2>
ונהגו איסור באבר שנתמעך או נדוך כמו הביצים שמעכן או נתקן בכיס שלהן אין בהן איסור מן התורה שהרי יש בהן מקצת חיות ולפיכך אין מסריחין ואף על פי כן אסורין לפי שדומין לאבר מן החי. והרשב"א ז"ל כתב ביצי זכר שנתקו גידיהן ועדיין תלויין בכיסן מותרין ובמקום שנהגו בה איסר אסורין משום (משלי א' ה') אל תטוש תורת אמך עכ"ל.
